סמוך לקיבוץ נגבה בו התגורר תומר עם הוריו, חגית ויואב, ועם אחיותיו, שתלו תומר ואביו בשנת 1980 שתילים ראשונים במטרה להפוך את הגבעה לחורשה ובה עצי ארץ ישראל. לאחר מותם של תומר ושל תום כיתאין, חברו הטוב שנהרג גם הוא באסון, החליט האב יואב להמשיך ולטפח את הגבעה ולקרוא לה על שמם - “גבעת תום ותומר". "הגבעה הזו היא אתר הנצחה חי ומלבלב, גן בוטני לצמחי ארץ ישראל. בערבי הקיץ אנחנו מארגנים כאן ערבי שירה לציבור הרחב. החיבור שנוצר בין חייו ומותו של תומר לנוף המלבלב כאן מסביב מרגש אותנו."
חגית: “תומר היה ילד שאהב מאוד את הטבע ואת המרחבים. הוא היה מאוד כריזמטי, אוהב אדם ורודף שלום. היו לו עקרונות, היה לו חשוב ליצור דיאלוג בין העמים והוא לקח חלק במחנות ובכנסי שלום בארץ ובחו"ל. תומר שמר על פרטיותו בקנאות. הוא היה מאוד מופנם ורציני, ועם זאת, שובב גדול. אני חושבת שב-21 שנותיו הוא הספיק לעשות כל כך הרבה דברים שיש אנשים שלא מספיקים לעשות כל החיים".
יואב: “אחרי האסון סיפרו לנו חבריו דברים שלא ידענו. החברים מהצבא לדוגמא קראו לו ‘פיקאסו' בגלל יכולותיו בציור. תומר היה מצייר קריקטורות והיה לו יומן שתמיד צייר בו. האמת, אני לא יודע באיזו מידה היה תומר מעיד על המספר הרב של חבריו הטובים, אבל רבים כל כך אמרו לנו שהוא היה חברם הטוב. אני חושב שזה כבר אומר עליו המון".
