עומר השאיר אחריו המון שירים, תסריטים, סיפורים ומחשבות. הוריו, יהודית ומאיר, מספרים שידעו שהוא כותב אבל לא בהיקפים כאלה. כתביו נאספו לספר שהוריו הוציאו לזכרו.
יהודית: “האסופה הזו איפשרה לנו להכיר את עומר לעומק. ידענו שאנו גם מגשימים לו חלום. הכמות, המורכבות, האיכות והמגוון הפתיעו אותנו והרגשנו שאנחנו חייבים להוציא את זה לאור. זה מה שנשאר בסופו של דבר".
מאיר: “ההחמצה היא עצומה ומוחשית מאוד. עומר היה בחור לתפארת. מוכשר, מצחיק וחכם. הייתה בו תשוקה רבה לתחום הקולנוע והוא רצה מאוד לעסוק בזה. הוא היה קרוב מאוד לאחיותיו, רותם ורעות, ובכלל, היה מאוד חם ומשפחתי.
בצבא שירת כחלק מ'צוות דותן' וחש אחראי מאוד לקבוצה. הוא לא נהג לספר על הקשיים אבל לקח מאוד ללב את מה שחווה שם. כשהודיעו על האסון לא חשבתי שעומר נמצא שם. לאט לאט עלו בי החששות וכשראיתי שהוא לא מתקשר כדי להגיד שהכול בסדר הבנתי שקרה לו משהו. ישבתי על המדרגות וחיכיתי שיבואו לבשר לי".
יהודית: “התמיכה ההמונית והלאומית נתנה לנו חיבוק רחב מאוד. לא הרגשנו לרגע לבד ותחושת ה'יחד' חיזקה אותנו. בהתחלה יש כעס וחוסר השלמה ואחר כך מתחילים לעבד את זה. תחושת ההחמצה הולכת וגדלה ככל שהזמן עובר ואנחנו עסוקים בעומר כל הזמן. החדר שלו נשמר כפי שהיה ואנחנו מדברים עליו המון. גם המפגשים שלנו עם משפחות ‘צוות דותן' מחזקות. אנחנו נשארים קרובים כמו שהילדים היו וממשיכים את הקשר שלהם".
