אבנר, בנם הבכור של רוחל'ה ושאול, נולד בקיבוץ אשדות יעקב איחוד.
רוחל'ה: "הוא נולד שנה אחרי שהתחתנו וההתרגשות הייתה עצומה. ידעתי שנקרא לו 'אבנר' כי אהבתי את השם הזה שהוא כל כך ישראלי. הוא היה ילד קיבוץ, יחף עם ג'ינס זרוק, שאהב לטייל כאן בסביבה בנופים של הרי הגלעד. הוא אהב מאוד כדורסל, אך אהבתו הגדולה הייתה המוסיקה. כל דיסק ישראלי שיצא היה חשוב לו להשיג. את אהבתו למוסיקה נטע בכולנו".
שאול: "כשהגיע אבנר לצבא משהו נפתח בו. כל מה שהכרנו בו בחייו גילינו לאחר מותו בעוצמות גבוהות יותר ממה שחשבנו. היה לו קשר קרוב מאוד עם אחיו ובעיקר עם אחיו עמית שהכי קרוב אליו בגיל. הם חלקו חוויות משותפות ואהבה משותפת לספורט. הקשר ביניהם היה מיוחד מאוד".
רוחל'ה: "כששמענו על האסון מייד התמלא הבית באנשים. אני זוכרת שלא הבנתי מה קורה סביבי. אבנר זוהה כחלל ה-72. זה לקח זמן כי היה קשה לזהות אותו. רק הדסקית שלו חזרה אלינו. אני זוכרת שהרצון לדעת מה חווה אבנר ברגעים האלה באוויר, העסיק אותי כל הזמן. האם סבל? האם זה קרה מהר?
מאז אותו לילה יצאנו למסע שנמשך עד היום. בהתחלה כל מה שאת עוברת הוא ב'פעם הראשונה': יום שישי ראשון בלעדיו, שבת ראשונה בלעדיו, חג ראשון בלעדיו. אחר כך את מנסה להמשיך ולהיות שם למען שאר בני המשפחה, אבל עד היום אני לא מעכלת את זה. אני רואה אותו, מסתכלת מסביב וחושבת על כל הדברים שהחמיץ: הנוף, האוויר, הפריחה. העיניים הגדולות שלו, הפרצוף הרזה, מבנה הגוף, כל אלה נמצאים גם באחים שלו ובזכותם אין שום אפשרות שאשכח משהו שלו. אני רואה אותו בכל דבר יפה".
