הוריו של גיל, יעל וחיים, מספרים שגיל היה בעל אמונה חזקה וראה את עצמו ממשיך בקריירה צבאית.
יעל: "גיל היה ממש 'ילד טוב ירושלים'. אני חושבת שפרק ט"ו בתהִלים, משקף אותו מאוד: 'הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד. נשבע להרע ולא ימיר. כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח. עושה אלה לא יימוט לעולם'".
חיים: "גיל היה קשור מאוד לאחים שלו. הוא לא סיפר הרבה על הצבא. היה מגיע עם קיטבג רטוב ולא רצה להגיד לאן הוא הולך. אבל את הבמבה לאחותו הקטנה תמיד זכר להביא איתו.
מאז האסון אני עוסק בהנצחות מעשיות. בית הכנסת 'אור לגיל' שהקמנו כאן ברחובות, הוא מרכז קהילתי רוחני חי. זה נותן לנו המון בהיותו מפעל הנצחה לגיל".
עמיר, אחיו: "אני הכי זוכר את השנים האחרונות. חלקנו אהבה גדולה לאופנועים ועסקנו בזה המון. ביום האסון ידעתי שהוא עולה לבופור והתלבטתי אם לקום מהמיטה כדי להיפרד. למזלי קמתי. נפרדנו ואני זוכר אותו הולך בגשם יחד עם אימא שלי. גיל חי חיים מלאים ועשירים ואני לא עסוק במה שלא הספיק אלא בלזכור אותו כפי שהיה".
יעל: "לאחר האסון הרגשתי שאני מהלכת על סף תהום ושעוד רגע מתמוטט הכול, אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת להרים את עצמי ולתמוך במשפחה כולה. בהתחלה ערכתי גם לו מקום בשולחן ועד היום אני שמה את פרחי השבת במקום שלו בשולחן. אני מרגישה שזכיתי לגדל נשמה עצומה במשך עשרים שנה. קראנו לו גיל והוא הביא לנו שמחה, ועם הזיכרון הזה חשוב לי להישאר".
