עידן, בנם הבכור של מוניקה ואברהם, גדל בקיבוץ ניר יצחק בתקופה שבה הייתה בקיבוץ לינה משותפת.
מוניקה: “עידן שמח בלינה המשותפת למרות שזה יצר מרחק בינו לבין אחיותיו רונית, ניבה ואילה. לרונית הוא היה קרוב יותר בגלל קרבת הגיל ומפגשיהם בבית הספר. לנו כהורים היה קשר טוב מאוד איתו. עידן היה מאוד פעלתן ועסק המון בספורט. בגלל ניתוח שעבר נאלץ להפסיק להתאמץ וגילה את תחום הווידאו. היה לו קסם מיוחד, כריזמטיות שובת לב והמון יצירתיות".
אברהם: “עידן אהב מאוד מוסיקה. היה מאזין לסגנונות שונים ומגוונים: מוסיקה ברזילאית, פברוטי, רוק, ישראלית. הוא היה קפדן ומסודר ואפילו את הדיסקים שלו מיספר.
יחד עם חבריו הצטרף ל'גרעין תומר' שיסד תומר קידר. הוא אהב מאוד את הצבא, אבל לקראת הסוף היה לו קשה. הוא אמר לי שהבין את העסק והוא מוכן כבר לצאת מלבנון".
מוניקה: “קיבלנו את הבשורה כשהיינו כאן בבית. עידן היה בין הראשונים שזוהו. לא רצינו שהתקשורת תגיע אלינו ולא יריות בהלוויה. זה הבן שלי וממנו אני נפרדת, לא מהחייל.
אני זוכרת ששאלנו אותו פעם: ‘מה נעשה בלעדייך'? ועידן השיב: ‘אתם תמשיכו לחיות', וכך עשינו. החלטנו להמשיך לחיות בשביל המשפחה ולא להנציח את המוות. אנחנו ההנצחה החיה שלו. אנשים רואים אותנו וכך הם זוכרים את עידן. בשבילי זה חשוב יותר מפינת הנצחה. אנחנו חושבים עליו ומדברים עליו כל הזמן.
אני מרגישה שעם השנים הפכתי לפחות רגישה. המשפחה הפכה להיות המרכז ובה אנחנו משקיעים. מאז האסון אנחנו גם משקיעים בעצמנו. אנחנו קמים בבוקר ומקדישים לעצמנו זמן איכותי של קפה ביחד. זה לא קרה לפני האסון".
