- על הפרויקט -
- 73 -
- 4.2.1997 -
- English -
- العربية -
פתחי, אחיו של חוסיין: “אני וחוסיין דומים מאוד. יש בינינו הבדל של עשרה חודשים ותמיד התבלבלו בינינו. שירתנו באותו הזמן באותה היחידה והצליחו לזהות אותנו רק על פי הדרגות: אני קצין והוא היה נגד. גדלנו ביחד והיחסים בינינו היו מאוד קרובים. המשפחה שלנו, משפחת אלהייב, היא מהמשפחות הותיקות במדינה. אחרי 48' בחרה המשפחה להישאר כאן וקשרה את גורלה עם המדינה. חוסיין היה בולט בין האחים וקראנו לו ‘פרפוּר' - כזה שתמיד משרה אווירה טובה".
“חוסיין התחתן בשנת 1990 ונולדו לו ארבעה ילדים. גרנו קרוב מאוד זה לזה והיינו מדברים על הכול ומתייעצים. גם ביום האסון פגשתי אותו בשעה ארבע אחה"צ בערך. הוא סיפר לי שהוא עולה להחליף חבר שאביו חלה. בשעה 19:00 כששמעתי על האסון הייתי בהלם מהעוצמה והכובד. לא ידעתי איך אני אספר את זה להורים ולמשפחה. בסופו של דבר חיכיתי שיבואו מקצין העיר לספר להם וכך היה מוקדם בבוקר. מאז האסון קשה להורים שלי לשמוח. הם גם הפכו ליותר דואגים. בתקופת מלחמת לבנון השנייה היינו שלושה אחים במלחמה וזה הדאיג אותם מאוד. אחרי שקורה לך דבר כזה אתה כל הזמן מפחד מהמכה השנייה".
"אנחנו עולים לקבר שלו בחגים וקוראים פסוק מהקוראן. אנחנו מאמינים מאוד בגורל ולכן לא הרגשנו צורך לחקור ולהילחם בצבא. אנחנו מנסים לא לדבר על זה בכלל, אבל אני נזכר בו לפעמים ורואה אותו בחלומות. הילדים שלי שומעים עליו המון. חשוב לי שהם יזכרו אותו ואני חושב שהם מכירים אותו היום, אולי טוב יותר מהתקופה שבה הכירו אותו בחייו".