שי אבקסיס איתי אדלר אמיל אזולאי גיל אייזן עידן אלפר אבנר אלתר אבי אפנר שגיא ארזי רן ארמן אלון בביאן פול ביבס רפי בללטי ניר בן חיים קובי בן שם שגיא (סגוש) ברקוביץ' חוסיין בשיר מולטו אשר גדעון אבישי גדרון מיכה גוטליב תומר גולדברג אביב גולן אביב גונן תמיר גלזר אסף דהאן אלחנדרו (אַלֶה) הופמן דני זהבי ישראל חושני רונן חלפון מיכאל ‫(‬מיקי‫)‬ כ‫"‬ץ דותן כהן ירמי כהן תום כיתאין אבישי לוי שילה לוי נדב לישצינסקי דביר לניר אילן לנציצקי משה מועלם גלעד מושל גל מיזלס ולדיסלב מיכאילוב עידן מינקר גלעד מישייקר יעקב (קובי) מלמד ודים מלניק איתן ממן משה (שיקו) סבן אסף סיבוני ישיש עדן יהונתן (יוני) עמדי נועם עציוני גדעון פוזנר שלמה ‫(‬שלומי‫)‬ פיזואתי מנחם ‫(‬מני‫)‬ פלדמן ויטלי פסחוב הרן פרנס ערן חי פרץ ירון צופיוף‫-‬הכהן פאדי קזאמל תומר קידר שחר קיסוס ויטאלי רדינסקי שחר רוזנברג אסף רוטנברג כאמל רחאל צפריר שובל ארז שטרק איתמר שי עומר שליט יפתח שלפוברסקי צפריר שרוני ניר שרייבמן גיל שרעבי
קובי בן שם | 4.2.1997-17.2.1976


שבוע לפני שנהרג, נסע קובי יחד עם אביו אלי לכיוון נתניה. לצד הדרך הבחינו במצנחי רחיפה. אלי: “מייד נכנסנו פנימה ונרשמנו לקורס. כמה חודשים אחרי שקובי נהרג הלכתי לעשות את הקורס במקומו. מאז אני עושה את זה כמעט כל שבוע, ממשיך את מה שקובי רצה. שם למעלה אני מספר לו על השבוע שהיה. זה זמן האיכות שלי איתו".

קובי התייתם מאימו טובה כשהיה בן שבע עשרה. “זה אירוע שהפך אותו מיידית לבוגר. הוא עזר לי בגידול אחותו שָני והפך לפעיל יותר בקהילה ובתנועת ‘הנוער העובד' ברמת השרון. גם בשלב מאוחר יותר כשהיה חוזר מהצבא, בכל פעם הבחנתי במשהו בוגר יותר בו. זה עשה לי טוב לדעת שטוב לו". ההלוויה של קובי הייתה הראשונה מבין חללי האסון. הוא נקבר לצד אימו.

אלי: “אחרי האסון נכנסתי לפעילות ציבורית. נוצרה כאן קבוצה צעירה של הורים שהייתה טעונה בכעס עצום, בשאלות ובדחף לשנות, ונתקלה ביחס קר ואדיש. הרגשתי שמעתה אני רוצה להשקיע את כל האנרגיות שלי בטיפול במשפחות. שלושה שבועות אחרי האסון ערכתי בביתי כנס של המשפחות. שישים איש אומרים ‘קדיש' ביחד בתפילת ערבית. הסתכלתי מסביב והבנתי את גודל האסון. בפעילות הציבורית שלי אני מרגיש המון סיפוק. זו התרפיה שלי, השליחות שלי. אני מרגיש שאנחנו מצילים נפשות ממש וכי הגענו להישגים גדולים מאוד".

“קובי הוא ילד שתמיד יהיה חסר. תמיד יהיה איננו. הבעיה הגדולה היא שקל לשקוע ולהגיד ‘אין לי לְמה לקום בבוקר', אבל האמת שהילדים שלי חיזקו אותי. הייתי חייב לגדל אותם ולהיות שם בשבילם. הכאב בשנה-שנתיים הראשונות הוא עצום. אחר כך הכאב הופך לגעגוע. קמים עם זה, הולכים לישון עם זה. אני זוכר את קובי ברגעים הקטנים: במשחק כדורגל ששיחקנו יחד, בנסיעה לסקי שעשינו, בעזרה שתמיד היה מציע לי, ומתגעגע".

קובי בן שם קובי בן שם קובי בן שם קובי בן שם