בסוף השבוע האחרון בו היה שחר בבית, הוא קנה לעצמו ציוד צלילה: חליפה, מאזן ופריטים נוספים. משה, אביו: "שחר למד צלילה ברמת “שני כוכבים" ורצה מאוד להיות מדריך בתחום. את ימי ה'רגילה' שהיה אמור לקבל הוא רצה לנצל לצלילה, אך החליפה שלו נותרה מיותמת. בעקבותיו למדתי צלילה ויחד עם חברים ומכרים קיימנו צלילה לזכרו בעומק של שמונה מטרים מתחת לפני הים באילת".
"כשהיה בן שתים עשרה נפטרה הדסה, אמו, ומאותו יום הוא השתדל לעזור לי ככל שהיה יכול. היה לי הכי כייף לדבר איתו על כל נושא שבעולם. לצחוק איתו. הוא עזר לי המון: בישל, קיפל כביסה, היה לי לחבר. הוא חסר לי כל כך".
“באותו היום התקשר שחר וסיפר לי שהם יעלו במסוק מקרית שמונה. צחקתי ואמרתי לו ‘פשש... איזו פריווילגיה...' לא תיארתי לעצמי שזו שיחתנו האחרונה. בערב התמלא הבית בחברים ולא היה ברור לי מה קרה לו. הבלגן בבית רק הלך וגדל ולאט לאט הבנתי ששחר איננו. שחר, שכל כך שמחתי שהתגייס לגולני בעקבותיי, ש'הרעלתי' אותו בסיפורים על הצבא... הרגשתי אשם במותו. היום אני מלא כעס על הצבא. רציתי שיבואו ויגידו לי את האמת. רציתי לקבל תשובות. הילד חזר בארון. מגיע לי הסבר"!
"שחר התעניין בצמחי מרפא והִרבה לבלות במצפה היישוב שלו, אלפי מנשה. בעזרת תרומתם הנדיבה של תושבי היישוב הקמנו במצפה פינה לזכרו ולזכר שגיא ברקוביץ', חלל נוסף מהיישוב. המקום היפה הזה זרוע צמחי תבלין טבעיים".
