סימה, אימו של איתמר, מספרת שהיתה בו חוכמה של אדם בוגר. "כולם רצו להתייעץ איתו והוא תמיד היה דאגן ואכפתי. הוא ממש היה האבא של כולם. איתמר מילא את הבית בשמחה ובאור. היה לו חוש הומור מפותח, כשרון משחק ויכולת חיקוי יוצאת דופן. הוא תמיד גרם לי לצחוק."
“באותו ערב הייתי בעבודה ומישהי מהצוות סיפרה לי על האסון. ידעתי שהבן שלי שם ולא רציתי לחזור הביתה.
הגעתי הביתה רק בחצות, פוחדת לקבל את הבשורה. בשלוש לפנות בוקר שמעתי את הדפיקה בדלת."
"מדי שנה, אני מארגנת ארוחה לזכרו ומארחת את המשפחה ואת חבריו ליחידה. אני אוהבת להשקיע בבית ובארוחה השנתית. כולם באים ל'יום שלו'. זה כמו יום ההולדת שלו ואני מכינה לכבודו את המאכלים שכל כך אהב: קובה, עלי גפן."
"אני מתגעגעת אליו מאוד ודואגת להעסיק את עצמי. קונה לעצמי בגד, משתתפת בחוגים, אחרת אשתגע. אני חולמת עליו הרבה. אני לא אומרת ז"ל, בחייו ובמותו הוא איתי. בכל שמחה ואירוע, איתמר נמצא איתנו. כשאני מתגעגעת אליו, אני נוסעת לאילת, שם גדל כילד ומשם הזיכרונות הטובים ביותר. איתמר בא לשמח. היה לי כיף איתו, אני לא חושבת שלא הספקתי איתו משהו. אני הנשמה שמחוברת אליו לדורי דורות. כולי איתמר."
