שירו של ארז, “שום דבר לא יפגע בי", שהולחן בעבר על ידי רמי קלינשטיין ובשנת 2008 זכה לביצוע של “כנסיית השכל", מתנגן מדי פעם ברדיו. ברכה, אימו של ארז, מרגישה שארז ממשיך להיות איתה בהנצחות האלה. “אחרי האסון בחרתי לעסוק בפעולות הנצחה. זה לא פתרון, בעיניי, לשבת בבית ולבכות כל הזמן. אני עושה המון לזכרו של ארז והמעשים האלה נותנים לי מוטיבציה. כל זמן שעיניי פקוחות, ארז לא ישכח".

“ארז היה ילד טוב וחכם. אהב מאוד לקרוא והיה אח דאגן לאחיו אילן ואושרית. הוא בחר לא להדאיג אותי ולכן לא דיבר איתי מעולם על לבנון. כולם בבית ידעו, חוץ ממני. ידעתי תמיד כמה טוב לב הוא, אבל אחרי האסון שמענו עליו כל כך הרבה סיפורים שהרכיבו פאזל של דמות מלאת חום ונדיבות".

“האסון הזה שינה אותנו. לקח לי זמן להרים את הראש ולהיות למען שאר בני הבית. גם מאיר, אביו, השתנה. עזב את עבודתו והחל לעסוק באמנות הויטראז’. כל אחד לקח את זה למקום שלו. אני מרגישה שככל שהזמן עובר הלב מתרחב וארז נמצא יותר ויותר איתנו".

אושרית, אחותו: “שלושה ימים לפני שארז נהרג הוא יזם נסיעה משפחתית לחרמון. פתאום החליט שהוא רוצה שאנחנו, האחים ובני זוגם, ניסע איתו לחרמון. כל הדרך סיפר לנו ארז על מקומות שהיה בהם במהלך שירותו הצבאי. הוא שר שיר של שלמה ארצי וכשהדלקנו את הרדיו השיר הזה בדיוק התנגן. זה היה מין רגע מושלם כזה שאני אזכור לנצח. כשהגענו לחרמון, ארז התעצב שלא היה מספיק שלג וטען שלא תהיה לו הזדמנות נוספת לגלוש. זה היה ממש טיול פרידה ממנו ולנו נותר זיכרון אחרון, חי ומרגש. זו אחת הסיבות שבחרתי לכתוב על קברו: ‘ארז, אתה חי בנו כפי שאנו מתים איתך'".