אביב היה בחור כובש, מלא אמפטיה, ספורטיבי ושנון. בן לתמי ורמי, אח קטן לאופיר ולוורד. לאחר שנהרג נמסרה למשפחתו מחברת שהכילה טקסטים שכתב לעצמו ולחבריו. רבים מהכתבים האלה עסקו במוות. מאז, עוסקת תמי אימו בכתיבה ובפיסול. “זה נותן לי כוח להתמודד".
רמי: “אביב אהב מאוד ספורט כבר מגיל קטן. היה זריז ובעל מוטיבציה עצומה. הוא התאמן המון, גם כשחזר מהצבא, וסחף אחריו רבים. קנינו לו פעם גור כלבים קטן. אביב קרה לו ‘בונו' על שם סולן u2. הוא כל כך אהב אותו ודאג שנטפל בו כשהוא לא נמצא. תמונה של בונו נמצאה בין חפציו במוצב בו שירת".
תמי: “כמה ימים לפני האסון חלמתי בצהריים על עץ בוער, מסביבו אנשים רבים ופיצוצי אש. ביום האסון צפיתי בטלוויזיה וכשהתחילו לשדר, פתאום ראיתי את העץ הזה. רציתי להאמין שאביב שם ושכחובש הוא מטפל שם בפצועים. בחצות הודיעו לנו שהוא נעדר. בהתחלה הכריזו עליו כנעדר ובשלוש לפנות בוקר הודיעו לנו סופית שהוא חלל. אמרתי למודיע: 'עכשיו עשית לי חלל בבטן'".
תמי התעקשה לדעת כיצד נראה אביב כשנהרג: “טוב לי שאביב מת ככה: שלם, לא הושחת, לא נשרף, עם תסרוקת מסודרת. ההופעה החיצונית הייתה חשובה לו והרגשתי נחמה בלדעת שהיה לו רק שטף דם בפנים. תמיד דאגתי לו כשהיה חוזר מהצבא ולוקח את האוטו. אף פעם לא חשבתי שבטיסה של חמש דקות זה יקרה".
רמי: “אחרי ‘השבעה', חזרנו מייד לעבודה. היה חשוב לנו לשמור על קרקע יציבה. ההחלטה הייתה רציונאלית - להמשיך הלאה. עם זאת, אביב מלווה אותנו בכל יום, בתחרויות ספורט שאנו מקיימים לזכרו, באירועים משפחתיים, בחתונות של חברים שלו. בחלל שנפער כשנהרג".
