- על הפרויקט -
- 73 -
- 4.2.1997 -
- English -
- العربية -
דותן נולד להוריו, נעמי וביל, כבן משותף לאחר נישואים שניים.
נעמי: “היה בו שילוב מוצלח של ביל ושלי. דותן היה ילד מוכשר, ישר וחריף שכל. היה רגיש מאוד ובעל חוש הומור מפותח ביותר. היה לו קשר חזק מאוד עם חברתו מאיה, דבר שהצית בו את יכולת הכתיבה. הוא כתב למאיה רבות, ואפילו במארבים היה כותב לה לפעמים על גבי זרדים קטנים. היה לנו קשר חזק וקרוב, ועד היום, כשאני חולמת עליו, אני חולמת עליו כילד. הוא תמיד נשאר ילד".
ביל: “הוא אהב מאוד לקרוא. אהב את ספר ‘קהלת' ואת ‘הזר' של קאמי. הספר האחרון שקרא לפני שעלה לבופור היה ‘כרוניקה של מוות ידוע מראש' של מרקס. נפילתו של דותן היא אבידה ענקית למשפחה, אבל אנחנו מרגישים כל הזמן שאובייקטיבית היא אבידה גדולה גם למדינה ולעולם. דותן היה מנהיג. הוא ידע לקחת פיקוד ולהישאר גם חבר טוב.
הוא פיקד על ‘צוות דותן' שמנה יחד איתו עשרה חיילים. כולם עלו איתו באותו ערב למסוק וכולם נהרגו: גדעון פוזנר, איתי אדלר, קובי מלמד, אסף דהן, אלה הופמן, נועם עציוני, תומר גולדברג, גלעד מושל, עומר שליט ודותן שלנו".
נעמי: “הייתי לבד כששמעתי על האסון. ביל היה בחו"ל. נתתי צעקה גדולה והרגשתי בכל גופי שדותן איננו. אני מרגישה שהאסון הזה שינה אותי מאוד. אני הרבה יותר כואבת את מה שקורה סביבי. אני חיה את החדשות ואת האקטואליה. אני חושבת עליו המון ורואה אותו בנכדים שלנו. דותן אהב מאוד מוסיקה. היה שומע ג'אז, Dire Straits. היום אני מרגישה שהמוסיקה בוגדת בי וקשה לי מאוד לשמוע אותה.
כשמלאו ‘שלושים' למותו גיליתי שהוא נהרג ביום ההולדת שלו לפי התאריך העברי, כ"ח בשבט. לפי המסורת, רק צדיקים גמורים נולדים ומתים באותו יום, ואני מאמינה שכזה הוא היה".