ביום שלישי, כ"ח בשבט תשנ"ז, 4 בפברואר 1997, סמוך לשעה 7 בערב יצאו שני מסוקי
יסעור משדה התעופה מחניים. הם הטיסו 73 לוחמים, טייסים ואנשי צוות אוויר שהיו בחופשה, כדי להחזירם לשירות בלבנון וכדי להחליפם בחיילים מיחידות שונות לקראת חופשתם הם. מסוק אחד יועד לנחות ליד מוצב "דלעת" והמסוק השני ליד מוצב הבופור (מוצבי ה"רכס", כפי שכונו בצה"ל).

המסוקים המריאו בחשיכה והיו אמורים לטוס יחד, לחצות את הגבול ולהיפרד ליעדיהם השונים. מזג האוויר החורפי והסוער ותקלות במערכת גרמו לשני המסוקים לחוג זמן רב מדיי מעל היישוב שאר ישוב. מסיבה בלתי ברורה עד היום (יש הטוענים כי הסיבה ידועה להם) התנגשו שני המסוקים באוויר מעל פלג הדן, ליד בית הקברות של קיבוץ דפנה. מסוק ה"בופור" צלל והתרסק מייד מעל ה"עץ" בפלג הדן - נחל ליש, ומסוק "דלעת" טס כמה מאות מטרים נוספים ונפל מעל שאר ישוב, ליד עץ האלון של משפחת גרשוני.

כל הלוחמים נהרגו במקום. חלקם הגדול השתייך ליחידות החטיבתיות של הנח"ל – 20 לוחמי פלחה"ן (פלוגת ההנדסה) ו-10 לוחמים מפלוגת העורב של הנח"ל, לוחמי גולני שהיו בדרכם לבופור, קצינים וחיילי שריון שנועדו להחליף את צוותי הטנקים במוצבים, כלבָּנים, קציני סיוע ארטילרי ואנשי מודיעין, אנשי חימוש, חיילים ששירתו במפקדת הבופור ושמונה אנשי חיל האוויר – טייסים, נווטים ואנשי צוות.

ההלם במדינה היה גדול. החדשות שבאו בתחילה במקוטע, הפכו עד מהרה לבשורת איוב נוראה, ומשלחות של קצין העיר יצאו בחצות הלילה ל-73 בתי אב בישראל. מאחר שהידיעה שודרה בטלוויזיה, כולל תמונות ממקום האסון, אי אפשר היה להסתיר את האסון שאירע בלב יישוב ומשפחות רבות ידעו על אסונן עוד טרם בוא המבשרים.

בעקבות האסון הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות דוד עברי, ומסקנותיה הוגשו לממשלה. המסקנות הצביעו על מחדלים שונים, אך לא על הסיבה המעשית לאסון.
חלק מהמשפחות מתקומם עד היום כנגד הוועדה ומסקנותיה.

בחודש יוני 1997 הוקמה "העמותה להנצחת חללי אסון המסוקים", ומטרתה העיקרית כשמה – הנצחת הבנים שנפלו באסון הנורא, הנצחת זכרם ופועלם.

לפרטים נוספים אודות העמותה ופעילותה: ofnery@netvision.net.il